פסק-דין בתיק ת"א 6498-04-09

1.         בפני תביעה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: פקודת הדרכים) ולסעדים נילווים הנובעים מההפקעה. משהגיעו הצדדים להסכמה בדבר הפיצוי ההוני, השאלה העומדת לדיון היא שיעור הריבית לה זכאי התובע, בגין הפקעת מקרקעין שבבעלותו על ידי הנתבעת, והמועד הקובע לתשלומה.

2.         העובדות הצריכות לענייננו:

א. ביום 21/11/02 הופקעה בשלמותה חלקה 49 בגוש 11540, בשטח של כ- 716 מ"ר, המצויה ליד קיבוץ רמת יוחנן בתחום המועצה האזורית זבולון (להלן: החלקה), אשר הייתה בבעלותו של התובע, על פי פקודת הדרכים, לצורך סלילת כביש "עוקף קריות" (קובץ תקנות 6208 מיום 21/11/02; להלן: ההפקעה).

ב. הנתבעת העריכה את שווי החלקה ליום הפקעתה בסך של 133,848 ש"ח, וביום 4/5/08 שילמה לתובע סך של 150,544.99 ש"ח כולל מיסים. לטענת התובע, הגיע אליו התשלום בפועל ביום 12/5/08.

ג. ביום 19/4/09 הגיש התובע תובענה לפיצוי כספי בסך של 643,804 ש"ח, על פי חוות דעת שמאית מטעמו, ואילו הנתבעת עמדה על שומתה, לפיה שולם סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת.

משכך, מונה שמאי מטעם בית המשפט, מר מורן בר- טל (להלן: המומחה), אשר אמד את גובה  פיצויי ההפקעה בחלקה למועד הקובע בסך של 206,041 ש"ח, וקבע כי על הסכום הנ"ל יש להוסיף הצמדה וריבית כחוק.

בעקבות חוות דעתו הודיעו באי כוח הצדדים כי קביעתו של המומחה מקובלת עליהם, והמחלוקות היחידות שנותרו לדיון הן שיעור הריבית או הפרשי הצמדה והריבית המגיעים לתובע, והמועד לשערוך הפיצויים המגיעים לו.

משכך הוגשו תצהיריהם וצורפו להם מסמכים לתמיכה בהם.

            המועד הקובע לשומת הפיצוי לפי פקודת הדרכים  

3.         א. לטענת התובע ועל פי תצהירו, יכלה הרשות הנתבעת לתפוס את המקרקעין מיד לאחר פרסום ההכרזה או התכנית, מפני שהחלקה היתה ריקה ולא נעשה בה שימוש כלשהוא. היא איחרה בתפיסת חזקה בחוסר תום לב, ולא היתה מניעה לתפוס בה חזקה מיד לאחר ההכרזה, או לחילופין לאחר מתן תוקף לתכנית מכוחה נסללה הדרך. בנתונים אלה טוען התובע כי הוא זכאי להפרשי הצמדה וריבית מיום 21/11/02.

ב. המומחית מטעם התובע, שמאית המקרקעין הגב' רותי בן ארי, אשר ערכה חוות דעת מטעם התובע, חיוותה דעתה כי המועד המוקדם ביותר בו יכלה הרשות לתפוס את הקרקע שבנדון הינו 8/6/05, שהינו מועד פרסום התוקף שניתן לתכנית מספר ג/ד/991ג', המייעדת את הקרקע לדרך. יחד עם זאת, לשיטתה, לאור השפעת הצו על רמת המחירים בסביבה, החל מיום פרסומו, 21/11/02, המועד הקובע לצורך שומת הפיצויים הוא 21/11/02.

ג. הנתבעת מתנגדת לבקשת התובע לגבי המועד הקובע וטוענת כי יש לשערך את הפיצוי אך ורק מיום תפיסת החלקה בפועל, 11/2/07. היא מפנה לתצהירו של צבי יושע, יועץ הפקעות מטעם הנתבעת בתוואי הפרויקט נשוא ההפקעה, אשר מסר כי ניהל משא ומתן עם התובע לגבי הקרקעות שהופקעו, לפיו בתאריכים 26/12/06 ו- 3/1/07 הודע לבא כוח התובע על כוונתה של חברת "יפה נוף- תחבורה ותשתיות בניה בע"מ" לתפוס חזקה בחלקה ביום 11/2/07 בשעה 13:00, וכך אכן נעשה.

בנתונים אלה טענה כי המועד הקובע הוא המועד בו נתפסה החלקה בפועל - 11/2/07.

ד. ואולם, המומחה מטעמה של הנתבעת, השמאי אריה אריאל, סבר אף הוא בחוות דעתו מיום 90/11/07 כי "המועד הקובע לענין פיצויי ההפקעה הינו 21/11/12 מועד פרסום ההפקעה לפי פקודת הדרכים...".

ה. עמדתו של המומחה בר- טל היא כעמדת המומחית מטעם התובע.

ו. התובע חולק בתצהירו על מועד התפיסה בפועל מחוסר ידיעה לטענתו, בהצהירו כי הקרקע לא היתה בשימושו מאז ההכרזה על ההפקעה.

4.         דיון והכרעה בסוגית המועד הקובע

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לאור האמור בסעיף 9(ב)(1) לפקודת הדרכים, לפיו המבחן הוא המועד בו יכלה הרשות לתפוס את המקרקעין, ובסעיף 3 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד-1964 (להלן: חוק לתיקון דיני הרכישה), לפיו המבחן הוא מועד פרסום ההודעה על החלת הפקודה, שוכנעתי כי המועד הקובע הוא מועד פרסום ההכרזה, דהיינו, 21/11/02.

המועד הקובע לשומת הפיצוי לפי סעיף 9(ב)(1) לפקודת הדרכים (לפני שבוטלה על פי החוק לתיקון פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) (מספר 3), התש"ע - 2010), למקרקעין שנתפסו לאחר תחילת תוקפה של פקודת הדרכים, הוא המועד בו יכלה הרשות לתפוס את המקרקעין, ולא המועד בו תפסה אותם.